גלי צה"ל היא ללא ספק תחנת הדגל של הרדיו הישראלי. גל"צ, כמשתמע משמה, שייכת לצה"ל, ומקור ייחודה בשילובם של "סדירניקים" (חיילים בשירות סדיר) בתפקידים שונים בתוכה. רבים מהחיילים המשרתים בתחנה עוברים הכשרה תקשורתית מדוקדקת, ומעבירים את השירות בעבודה בתחנה כקריינים, כתבים, עורכים, מפיקים, ומגישים. רובם ממשיכים גם לאחר השירות הצבאי לעסוק בתחום התקשורת וחלקם אף עולים לגדולה. בין אנשי התקשורת המובילים שצמחו בחממה צבאית זו, ניתן למצוא את יונית לוי ויעקב אילון, גאולה אבן ורפי רשף, ארז טל ואברי גלעד, עודד בן-עמי, אילנה דיין, גיא פינס ורבים אחרים. בנוסף לחיילים ה"סדירניקים", מועסקים בתחנה גם עיתונאים ואנשי תקשורת אזרחים במעמד של אזרחים עובדי צה"ל. אם מתעלמים לרגע מהג'ינגל "גלי צה"ל מדווחים מהשטח" המושמע בה תדיר, אפשר היה לחשוב כי מדובר בתחנה אזרחית רגילה. ההתרחקות מן השידורים המופנים בעיקר לחיילים (שהיו הלחם והחמאה של התחנה בשני העשורים הראשונים לחייה) ופנייה לכלל אזרחי המדינה עם שלל תכניות תרבות, מוזיקה ואקטואליה הן, לדעת רבים, סוד הצלחתה של גל"צ. אחרים מתבוננים בעין עקומה על השילוב שבין אופיה האזרחי של התחנה לשורשיה הצבאיים, ורואים בכך סכנה לדמוקרטיה. לטענתם אין סיבה הגיונית לקיומה של תחנה צבאית במדינה דמוקרטית. אך למרות דברי הביקורת הללו, מדובר בסך-הכל בסיפור הצלחה לא מבוטל.
ההצלחה של גלי צה"ל מתבססת על חומר אנושי משובח במיוחד המורכב מאנשי תקשורת מובילים הצומחים בתוכה וחוזרים אליה בתום שירותם הסדיר. התחנה הצליחה במרוצת השנים להוציא תחת ידה תכניות "קאלט" רבות, כדוגמת "קולה של אמא" - מתוכניות הדגל הותיקות של התחנה, "מוטל בספק" של ברמן, "מה יש" של ארז טל ואברי גלעד ותכניות האקטואליה "מה בוער" בהגשתו של רזי ברקאי ו"המילה האחרונה". ואם בחומר אנושי משובח עסקינן, נזכיר גם את מיוני הקבלה המפרכים שעל המועמדים הפוטנציאלים לשירות בתחנה לעבור, שלא יביישו אף תכנית ריאליטי. כך שאם אתם מתלבטים בין שירות צבאי מרתק כמאבטחי מתקנים לשירות בגלי צה"ל, אל תפתחו ציפיות גבוהות מדי באשר לסיכוייכם להפוך לעמית סגל הבא...