הרדיו הישראלי

אם תשאלו צעיר תל-אביבי ממוצע מה דעתו על הרדיו בארץ ולאיזו תחנה הוא נוהג להאזין, סביר שהתשובה תמוקם היכן שהוא בווח שבין "עזוב אותי באמא ש'ך. אני נראה לך דייר בבית אחוזה?" ל-"חיים יבין פרש סוף-סוף, לא?". אלה שקצת יותר בעניינים יזכירו בתשובתם את דידי-לא-קל-לי, והחזקים באמת גם יעשו קולות, ומיד אחרי זה ישאלו אתכם אם להפעיל מונה. כן כן, זהו חברים, מצבו העגום של הרדיו הישראלי בימינו, וככל שגיל הנבדקים בסקר הקטן שנערוך ירד, כך תלך ותתבהר חומרתו. אם להיות כנים, אין זה אופייני רק לישראל, שכן בין שלל האטרקציות שעולם התקשורת המודרני מציע, המצאתו הגאונית של דיוויד יוז (הראשון שהשכיל ליישם את הטכנולוגיה ולבצע את השידור הרדיופוני הראשון) הולכת ונמוגה אל תהומות הנשייה. ולא, לאלה ביניכם שתוהים, חיים יבין לא לקח חלק בשידור ההוא. הוא בכלל מהטלוויזיה!

לפני כמאה שנה נחשב הרדיו ל"צעקה האחרונה" של ההתפתחות הטכנולוגית, והוא היה לאמצעי בידור והעברת מידע צעיר ומבטיח. "מפגן עוצמה מרשים של מעוף החזון האנושי", "גורם שבכוחו לעצב מחדש את ההסדרים המקובלים ולבטל את הגבולות הקיימים!", "השפעתו של הרדיו על עיצוב דעת הקהל תשתווה בעתיד רק לזו של המצאת הדפוס!" –  כותרות אלו, שנקשרו במדיה החדשה בתחילתה של המאה הקודמת מעלים היום ריח חזק כל-כך של נפתלין שאפילו המשפט "שמעון פרס נאות לבקשות חוזרות ונשנות והחליט לרוץ גם הפעם" נשמע פתאום רענן ומקורי. דור האינטרנט והאס-אמ-אסים לא רק שאינו מכיר בחשיבותו של הרדיו כגורם תקשורתי מעצב ומשפיע, אלא שאפילו האזנה למוסיקה ברדיו הפכה עם הזמן לסוג של סטייה מוזרה שאין להתוודות עליה ברבים מחשש לנידוי חברתי. וזאת למרות העובדה שהרדיו עצמו ואיכות שידוריו, מתפתחים ומשתכללים ללא הרף. הרדיו בעולם כולו חווה משבר. משבר עמוק שמקורו, כצפוי, בהתפתחות הטכנולוגית של העשורים האחרונים, המעלה על נס מדיות אחרות, אטרקטיביות ורלוונטיות הרבה יותר.

במקביל לתור הזהב של הרדיו (שנות ה-20 של המאה העשרים), שהפך אותו למכשיר רב עצמה המשמש לבידור להמונים, החלה לפרוח גם חובבות הרדיו כתחביב מדעי וחברתי כאחד. חובבי רדיו הנם אזרחים מין השורה אשר מחזיקים בתחנת רדיו פרטית. הם נקראים חובבים משום שהפעלת תחנת הרדיו נעשית בתנאי שאין לה מטרות פוליטיות, מסחריות, או מטרות מימון. חובבות הרדיו קיבלה את הדחיפה הגדולה שלה בעת מלחמת העולם הראשונה, כאשר חובבים מוכשרים גויסו לשירותי הקשר של ארה"ב, ובשנות ה-20 הפכה לנחלתם של מדענים ושוחרי טכנולוגיה צעירים בעולם כולו. בשנת 1923 נרשם על שמם של חובבי הרדיו פרד שנל האמריקני ולאון דלוי הצרפתי הקשר הדו-כיווני הטרנס-אטלנטי הראשון. השניים הפכו לגיבורי תרבות בארצם. עד כדי כך מגניב היה להיות חובב רדיו בעבר. סיפור מפורסם נוסף המחזק נקודה זו הוא סיפורו של אחד השידורים הרדיופוניים המפורסמים ביותר, שאירע בארה"ב ב-1938, כאשר אורסון וולס הגדול (שלימים נהיה אחד מבכירי הבמאים האמריקאים של המאה ה-20) הודיע במסגרת שידור חדשות סטנדרטי על פלישת בני המאדים לארץ ויצר פאניקה המונית בקרב מיליוני אמריקנים תמימים. מתיחה זו, שיגאל שילון כנאה  היה ממשכן את ביתו כדי לארגן אחת כזו, היא יותר מאנקדוטה משעשעת בדברי הימים של הרדיו, שכן בכוחה להדגים את עצמת ההשפעה שהיה פעם לשידור הרדיופוני. קשה לדמיין מצב בימינו,  שבו יארזו אנשים את ביתם ורכושם וינוסו על נפשם בגלל משהו ששמעו ברדיו.

במסגרת פרויקטים עתירי תקציב ומשאבים, הגיע הרדיו אפילו לחלל החיצון, בניסיון לקלוט אותות חיצוניים. אך לפני שנתקע יתד במאדים ונתחיל לשדר משם את "שירים ושערים", חשוב להכיר את הרדיו שלנו ולהבין למה לעזאזל יש רק 17 שירים בפלייליסט של "גלגל"צ"  ול-13 מהם קשורה באיזשהו אופן קרן פלס. בשביל זה אנחנו כאן.